כל מה שכדאי לדעת על מס דיבידנד

מס דיבידנד הוא מס שמוטל על תשלום דיבידנד שמחולק על ידי חברה לידי בעלי מניותיה. דיבידנד הוא תשלום שמועבר על ידי החברה לידי בעלי מניותיה וזאת בדרך כלל מתוך הרווחים שנצברו בה כעודפים שראויים לחלוקה, כלומר מתוך הרווחים הנקיים שנצברו בה לאחר תשלום מס החברות, ככל שחל עליה כזה.

לפיכך, ככלל, כאשר נצברים בחברה רווחים, עליה להחליט האם היא מעדיפה לחלק אותם כדיבידנד, או להשתמש בהם להשקעה חוזרת כדי להצמיח את עסקיה, בשאיפה להרוויח מהם רווחים עתידיים נוספים. בנוסף, לעיתים ניתן לחלק דיבידנד גם מקרנות ההון שלה, כפרמיה על מניות וכדומה.

הדיבידנד ניתן לרוב באמצעות תשלום מזומן, אולם ניתן גם לחלק דיבידנד בעין, דהיינו, באמצעות חלוקה של נכס של החברה כגון מניות שהיא מחזיקה בחברה בת שלה.

בהקשר זה חשוב להבדיל בין מס הדיבידנד לבין מס החברות, מאחר ומדובר בשני מיסים שונים, אשר נגבים בנפרד ומשני נישומים שונים.

מס חברות הינו המס שמוטל על רווחי החברה ואילו מס הדיבידנד הינו המס שמוטל על הדיבידנדים שמחולקים לבעלי המניות של החברה מתוך הרווחים הנותרים של החברה וזאת לאחר שכבר נוכה מהם מס החברות.

כתוצאה מכך, במדינות בהן קיים הן מס חברות והן מס דיבידנד, כמו בישראל, נוצר מיסוי דו שלבי על רווחי החברה: בתחילה גובים מהחברה עצמה מס על רווחיה ולאחר מכן גובים מס גם מבעלי המניות של החברה מתוך רווחי החברה שחולקו לידיהם לאחר ניכוי מס החברות כאמור.

אולם, בעוד שאת מס החברות יש לשלם בארץ באופן שוטף וזאת מדי חודש או חודשיים, את מס הדיבידנד יש לשלם רק במידה והחברה מחליטה לחלק דיבידנדים לבעלי מניותיה, במקום להשאיר את רווחיה הנקיים בתוך קופתה וזאת כפי שיבואר להלן.

חלוקת דיבידנד בישראל  

ככלל, כדי לחלק דיבידנד, החברה צריכה לעמוד בשני תנאים, כאמור בסעיף 302 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 וכן לקבל החלטה לחלק דיבידנד, כאמור בסעיף 306 לחוק החברות.

סעיף 307 לחוק החברות קובע כי החלטת החברה לחלק דיבידנד צריכה להתקבל על ידי דירקטוריון החברה, אולם החברה רשאית לקבוע בתקנון שלה שהחלטתה תתקבל באחת מהדרכים הבאות:

1. באסיפה הכללית, לאחר שתובא בפניה המלצת הדירקטוריון. האסיפה רשאית לקבל את ההמלצה או להקטין את הסכום, אך לא להגדילו.

2. בדירקטוריון החברה, לאחר שהאסיפה קבעה את סכום החלוקה המרבי.

3. בדרך אחרת שנקבעה בתקנון ובלבד שניתנה הזדמנות נאותה לדירקטוריון לקבוע, בטרם תבוצע החלוקה, כי החלוקה אינה חלוקה אסורה.

שני התנאים שעל החברה לעמוד בהם לפי סעיף 302 לחוק החברות לפני שהיא מחליטה להכריז על חלוקת דיבידנד, הינם תנאים שנועדו להגן על נושי החברה מפני מצב בו חברה חדלת פרעון, מחליטה לחלק דיבידנד ובכך להבריח את נכסיה לבעלי מניותיה, במקום להשתמש בהם כדי לפרוע את חובותיה לנושים.

שני התנאים הללו הינם:

1. מבחן הרווח - לחברה יש יתרת רווח נקי לאחר מס, בין באותה שנה ובין מרווחים שנצברו בשנתיים האחרונות.

2. מבחן יכולת הפרעון - לחברה יש יכולת לעמוד בכל התחייבויותיה גם לאחר חלוקת הדיבידנד.

ככלל, מדובר בשני תנאים מצטברים. יחד עם זאת, בית המשפט רשאי להתיר לחברה לחלק דיבידנד גם אם היא עומדת רק בתנאי מבחן יכולת הפרעון, בעוד שהיא איננה עומדת בתנאי מבחן הרווח וזאת כאמור בסעיף 303 לחוק החברות.

מאפייני מס הדיבידנד בארץ  

סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה קובע כי יש לשלם מס הכנסה גם על דיבידנד, לרבות דיבידנד המשתלם מתוך רווחי הון של חברה, ריבית, הפרשי הצמדה או דמי ניכיון. המס מוטל על בעל המניות רק כאשר הדיבידנד מחולק ומועבר לידיו.

בהתאם לסעיף 164 לפקודת מס הכנסה ולסעיף 2 לתקנות מס הכנסה (ניכוי מריבית, מדיבידנד ומרווחים מסוימים), התשס״ו–2005, יש לגבות את המס במקור, דהיינו, המס מנוכה מלכתחילה על ידי החברה שמחלקת את הדיבידנד ועוד לפני שתשלום הדיבידנד מועבר לבעל המניות, כך שהוא מגיע אליו כבר כשהוא נקי ממס.

יחד עם זאת, המס על דיבידנד ממסחר בבורסה בארץ באמצעות בנקים או בתי השקעות, אינו נגבה במקור, כי אם בבנקים או בבתי ההשקעות, אשר גם מקזזים ממנו הפסדי הון וזאת אם וככל שקיימים כאלו בתיק ההשקעה של הלקוח.

סעיף 125ב לפקודה מטיל מס דיבידנד על בעל מניות יחידי, על בעל מניות שהינו חברה משפחתית ועל בעל מניות שהינו חברה תושבת חוץ.

בעל מניות שהינו חברה רגילה תושבת ישראל פטור מלשלם מס דיבידנד, למעט במקרה בו החברה תושבת ישראל קיבלה את הדיבידנד שלה מחברה ישראלית אחרת שהינה מפעל מאושר או מפעל מוטב, כהגדרתם בחוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959, שאז יהיה עליה לשלם מס דיבידנד בשיעור 15%.

שיעורי מס הדיבידנד בישראל  

להלן פירוט שיעורי מס הדיבידנד בישראל, נכון לשנת 2018:

(א) מס על דיבידנד ששולם לבעל מניות שהינו יחיד

• לבעל מניות רגיל, שיעור המס הינו 25%.

• לבעל מניות מהותי, כמשמעותו בסעיף 88 לפקודה, כלומר מי שמחזיק בלפחות 10% ממניות החברה וזאת במועד קבלת הדיבידנד או במועד כלשהו במהלך 12 החודשים שקדמו לו, שיעור המס הינו 30%.

בעל מניות מהותי מוגדר בסעיף 88 לפקודה כך: "מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או יחד עם אחר, ב-10% לפחות באחד או יותר מסוג כלשהו של אמצעי השליטה בחבר בני אדם". 

יחד עם אחר מוגדר בסעיף 88 לפקודה כך: "יחד עם קרובו וכן יחד עם מי שאינו קרובו ויש ביניהם שיתוף פעולה דרך קבע על פי הסכם בעניינים מהותיים של חבר בני האדם, במישרין או בעקיפין".

(ב) מס על דיבידנד ששולם לבעל מניות שהינו חברה משפחתית כאמור בסעיף 64א לפקודה

• לבעל מניות רגיל, שיעור המס הינו 25%.  

• לבעל מניות מהותי וזאת במישרין או בעקיפין בחברה ששילמה לו את הדיבידנד, שיעור המס הינו 30%. 

(ג) מס על דיבידנד ששולם לבעל מניות שהינו חברה תושבת חוץ

• לבעל מניות רגיל, שיעור המס הינו 25%.  

• לבעל מניות מהותי, כמשמעותו בסעיף 88 לפקודה וזאת במועד קבלת הדיבידנד או במועד כלשהו במהלך 12 החודשים שקדמו לו, שיעור המס הינו 30%.  

(ד) שונות

• שיעור המס על דיבידנד שאינו פטור ממס בידי מוסד ציבורי או בידי קופת גמל כהגדרתם בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה, הינו 25%.

• שיעור המס שקיבלה חברה תושבת ישראל מחברה ישראלית אחרת שהינה מפעל מאושר או מפעל מוטב כהגדרתם בחוק לעידוד השקעות הון, הינו 15%.

כמו כן, יש גם לקחת בחשבון שלעיתים המדינה קובעת הוראות שעה שמפחיתות באופן זמני את שיעורי מס הדיבידנד וזאת כדי להגדיל את הכנסותיה כאשר קיים גרעון תקציבי, מיתון וכדומה.

מטבע הדברים, הפחתה זו מעודדת את החברות להכריז על חלוקת דיבידנד, מאחר והמס מוטל רק כאשר הן מכריזות על חלוקת דיבידנד ולא באופן שוטף.

שאלות נוספות בענייני מיסוי? פנה/י אלינו!