מה קובע החוק לגבי טיפים למלצרים בהיבט דיני המס - הסבר מלא

חייגו לייעוץ אישי: 072-390-2345הייעוץ ניתן על ידי מומחה בענייני מיסוי
 דיני מיסים ועבירות מס – עורך דין לשירותך
חוות דעת מקצועית בענייני מיסוי:
שם מלא
מספר טלפון
פניה למומחה במיסים >>

מעמדם של הטיפים למלצרים מבחינת דיני המס


דרגו אותנו:
| דירוגך () בוצע בהצלחה
 (1) דירוגים | דירוג ממוצע (5)
5 stars - based on 1 reviews

Hebrew

סוגיית מעמדם המשפטי של הטיפים, קרי, התשרים או דמי השירות, המשולמים למלצרים במסעדות ובתי קפה, הינה סוגיה מורכבת מבחינה משפטית, הן מבחינת דיני המס, הן מבחינת דיני העבודה והן מבחינת דיני הביטוח לאומי.

מבחינת דיני המס, הסוגיה העיקרית שהתעוררה בהקשר זה הינה כיצד יש לסווג את תשלום הטיפים למלצרים: האם כהכנסה של העסק שמעסיק אותם או כהכנסה של המלצרים?

המבחן המרכזי שאומץ בפסיקה בעניין זה הינו מבחן הוולונטריות. בהתאם למבחן זה בוחנים האם תשלום הטיפ נעשה על ידי הלקוח באופן וולונטארי ומרצונו החופשי, או שהלקוח נדרש לשלמו באופן אובליגטורי על ידי העסק.

במידה ותשלום הטיפ נעשה על ידי הלקוח באופן וולונטארי ומרצונו החופשי ובשיעור שנקבע על ידו, הטיפ ייחשב כהכנסה של המלצר, לגביה הוא איננו חייב בדיווח למס הכנסה או בתשלום דמי ביטוח לאומי, אם כי גם במקרה כזה נדרש העסק לנהל יומן שירות שבו יתועדו הכנסות המלצרים מטיפים.

ואילו כשהלקוח נדרש לשלם את הטיפ באופן אובליגטורי על ידי העסק, או כשסכום הארוחה והטיפ משולמים באמצעי תשלום אחד, אז הטיפ ייחשב כהכנסה של העסק, עליה עליו לדווח למס הכנסה.

כך נקבע על ידי בית המשפט העליון במסגרת ההליכים ע"א 476/87 ספארי הולדינגס בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב 1, ע"א 497/89 אמיתי נ' פקיד שומה תל-אביב 1 וע"א פקיד שומה תל-אביב 1 נ' ליברמן. מבחן הוולונטאריות מבוסס על הבנתו הסובייקטיבית של הלקוח בשאלת קיומה של החובה לשלם טיפ.

ככל שהלקוח סבור שמוטלת עליו חובה שכזו, דין הטיפ הוא כדין כל רכיב אחר בארוחה והוא נחשב להכנסה של המסעדה. לעומת זאת, כאשר הלקוח מותיר את דמי השירות מתוך רצונו החופשי ובלי שהופנתה אליו דרישה בעניין, ייחשב הטיפ כהכנסה של המלצר.

בהליך בג"ץ 2105/06 אסתר כהן נגד המוסד לביטוח לאומי, נקבע כי הכנסתו של מלצר מטיפ איננה הכנסה של המסעדה כי אם היא הכנסה של המלצר מעבודתו לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] וזאת גם אם היא לא מתקבלת מהמעסיק שלו, אלא ישירות מהלקוחות של המסעדה.

לפיכך נקבע כי יש לסווג מלצרים כעובדים ולא כעובדים עצמאיים, לצורך חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 וכי יש לכלול גם את הכנסתם מטיפים מלקוחות לצורך החישוב של קצבת התלויים ולא רק את ההכנסה שהוא קיבל ישירות מהמעסיק שלו. זאת למרות שהמלצר לא דיווח על אותם טיפים וכן לא שילם דמי ביטוח לאומי בגינם.

בעקבות פסק דין זה, התקיים דיון נוסף לגביו, בהרכב מורחב של 7 שופטים, במסגרת הליך דנג"ץ 5967/10 המוסד לביטוח לאומי נגד אסתר כהן. במסגרת הליך זה טען היועץ המשפטי לממשלה שיש לשנות את ההלכה בדבר מבחן הוולונטאריות ולרשום גם טיפים שמשולמים במזומן למלצרים מרצונם הוולונטארי של הלקוחות כהכנסה של העסק, מאחר שיש לראות בהם הכנסה של המסעדה מהשירות שהיא מספקת ללקוחותיה.

השירות שנותן המלצר הוא מרכיב אחד מתוך מכלול של מוצרים ושירותים שהמסעדה מספקת ללקוח, כך שההפרדה בינו לבין מכלול פעילות המסעדה היא מלאכותית. עצם העובדה שבעל העסק מעביר את התשר למלצר ומאפשר לו לשמור אותו כשכר עבודה, אינה שוללת את אופיו של התשר כהכנסה של המסעדה.

בהתאם לכך יש לרשום את הטיפ בקופת המסעדה כמו כל תקבול אחר שלה וכאשר הוא ישולם למלצר, המסעדה תרשום אותו כהוצאה על שכר כמו כל רכיב שכר אחר שהיא משלמת למלצר וכן תנכה ממנו את כל הניכויים הנדרשים על פי דיני המס וחוק הביטוח הלאומי.  

על פי מתווה זה, כאשר יתרחש אירוע המזכה את המלצר בקצבה מן הביטוח הלאומי, שכרו של המלצר יחושב על פי השכר שקיבל בפועל, שכולל כאמור גם את הטיפים שקיבל מהלקוחות.

אולם, בפסק דינו אשר ניתן ביום 14.4.2014, חזר וקבע בית המשפט העליון, אם כי בדעת רוב של ארבעה שופטים כנגד שלושה, כי יש להגדיר ולאבחן את מעמד הטיפ בהתאם למבחן הוולונטריות. כלומר, האם תשלום הטיפ נעשה על ידי הלקוח באופן וולונטארי ומרצונו החופשי, או שהלקוח נדרש לשלמו על ידי העסק.

לפיכך, כאשר תשלום הטיפ למלצר נעשה באופן וולונטרי וישיר על ידי הלקוח, אז הטיפ ייחשב כהכנסה של המלצר ואילו כאשר תשלום הטיפ נעשה באופן לפיו הלקוח נדרש לשלמו, או כאשר סכום הארוחה והטיפ משולמים יחדיו באמצעי תשלום אחד, אז הטיפ ייחשב כהכנסה של העסק.

בהסתמך על ההלכות הללו, חזר וקבע בית המשפט המחוזי מרכז במסגרת הליך בע"מ 11572-07-10 נייט קופי בע"מ נגד פקיד שומה פתח תקווה, כי כאשר תשלום הטיפ למלצר נעשה באופן וולונטרי ישירות על ידי הלקוח, אין מדובר בהכנסה של המסעדה אלא של המלצר בלבד. זאת, להבדיל ממצב בו מדובר בדמי שירות שהלקוח נדרש לשלמם, או מצב בו סכום הארוחה והטיפ משולמים באמצעי תשלום אחד, שאז הטיפ ייחשב כתקבול של בעל המסעדה ולא של המלצר.

כאשר הטיפ מופרד מהחשבון ולא ניתן לשלמם יחד עם התשלום עבור הארוחה בכרטיס האשראי או בשיק,  אז ניתן לשלם את הטיפ רק במזומן. כאשר המלצר מקבל את הטיפ במזומן, הוא שם אותו בקופה משותפת של כל המלצרים. המלצרים רושמים מי המלצר שעבד וכמה שעות ומנהל המשמרת מחלק את הטיפים לפי מספר השעות. כל אלו מעידים כי הטיפ הוא של המלצר ולא של בעל המסעדה.

הדיווח בקשר לטיפים דרוש לבעל המסעדה רק כדי לדעת שמלצר מסוים לא קיבל שכר הנופל משכר מינימום, שכן, במידה והשכר מטיפים נופל משכר מינימום, על בעל המסעדה להשלים אותו לשכר מינימום, אך עדיין מדובר בטיפ השייך למלצרים. לפיכך, כי אין חובה על בעל המסעדה לרשום את הטיפים שמתקבלים במזומן בקופת המסעדה, כאילו היו תקבולים של המסעדה ואין מקום לפסול את ספרי החשבונות של מסעדה שאינה רושמת בקופתה את הטיפים למלצרים.

קרא עוד: ניהול פנקסי חשבונות כוזבים.

לפיכך, כאשר העסק רוצה להפריד בין ההכנסות שלו לבין הטיפים שמשולמים למלצרים, עליו לדאוג שבמסגרת החשבון שמוגש בתום הארוחה, לא יכללו את הטיפים וכן אין לציין על גבי החשבון "לא כולל שירות".

הטיפים שישולמו למלצר במזומן על ידי הלקוחות ומרצונם החופשי, יועברו לקופת הטיפים של המלצרים, שהינה קופה שאיננה בשליטת העסק ויחולקו ביניהם, זאת מבלי שהם יצטרכו לדווח עליה למס הכנסה או לנכות ממנה תשלומים לביטוח הלאומי. לעומת זאת, טיפים שייכללו ביחד עם התשלום עבור המסעדה, יירשמו בקופת העסק יחד עם התקבול עבור הארוחה כולה וידווחו בהתאם למס הכנסה. 

ייעוץ מקצועי בענייני המיסוי שלך!


תאריך: 06/03/2018 14:54
 
close