אי הגשת דו"ח מע"מ במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ

חייגו לייעוץ אישי: 072-390-2345הייעוץ ניתן על ידי מומחה בענייני מיסוי
 דיני מיסים ועבירות מס – עורך דין לשירותך
חוות דעת מקצועית בענייני מיסוי:
שם מלא
מספר טלפון
פניה למומחה במיסים >>

אי הגשת דו''ח מע''מ במועד והמשמעויות


דרגו אותנו:
| דירוגך () בוצע בהצלחה
 (1) דירוגים | דירוג ממוצע (5)
5 stars - based on 1 reviews

Hebrew

בהתאם לסעיף 67 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, על העוסק המורשה, יחיד או חברה, להגיש לרשות המיסים דו"ח תקופתי אודות כלל העסקאות שהוא ביצע במסגרת העסק שלו וזאת מדי חודש או חודשיים, בהתאם להיקף מחזור העסקאות החודשי שלו. נכון לשנת 2018, עוסק אשר מחזור עסקאותיו החודשי אינו עולה על 1,490,000 ₪, מחויב להגיש דו"ח דו-חודשי ואילו עוסק שמחזור עסקאותיו הינו מעל סכום זה, מחויב להגיש דו"ח חודשי.

למעשה, קיימים 3 סוגים של דו"חות מע"מ שאותם יש להגיש:

  • במידה ומס העסקאות של העוסק עולה על מס התשומות שלו, אז מדובר בדו"ח לתשלום, לפיו על העוסק להעביר לרשות המיסים את היתרה העודפת של מס העסקאות על מס התשומות שלו, בהתאם לסעיף 38 לחוק.
  • במידה ומס העסקאות של העוסק נמוך ממס התשומות שלו, אז מדובר בדו"ח להחזר, לפיו על רשות המיסים להחזיר לעוסק את היתרה העודפת של התשומות על מס העסקאות שלו, בהתאם לסעיף 39 לחוק.
  • במידה ומס העסקאות של העוסק הינו שווה ממס התשומות שלו, אז מדובר בדו"ח אפס.

יודגש כי על העוסק להגיש את דו"ח המע"מ בכל מקרה, בין אם מדובר בדו"ח לתשלום, או דו"ח להחזר, או דו"ח אפס. כמו כן, על העוסק להגיש דו"ח מע"מ גם במידה ולא הייתה לו פעילות עסקית כלשהי בתקופת הדיווח, שאז יהיה עליו לציין אפס במחזור העסקאות. במידה ולעוסק לא הייתה פעילות עסקית במשך שתי תקופות דיווח רצופות, או במידה ויש לו עסקאות שנתיות בלתי רצופות, באפשרות לפנות למשרדי המע"מ שבאזורו כדי לברר אפשרות להקפיא את חובת הדיווח שלו.

במידה ומדובר בדו"ח לתשלום, יש כמובן גם להעביר לרשות המיסים את סכום המס שיש לשלם על פי הדו"ח, בהתאם לסעיף 88 לחוק. לפיכך, כאשר מתבצעת עבירה של אי הגשת דו"ח מע"מ במועד, בדרך כלל גם נלווית לה עבירה של אי תשלום המס במועד.

אופן הגשת דו"ח מע"מ והמועד לכך

את הדו"ח ניתן להגיש באופן מקוון, באתר האינטרנט של רשות המיסים, או באמצעות הגשת שוברים באופן ידני בסניפי הדואר או בבנקים. במידה ומדובר בדו"ח להחזר שסכומו עולה הסכום הקובע, שהינו סך של 18,636 ₪ נכון לשנת 2017, יש להגישו פיזית במשרדי מע"מ האזוריים.

את הדיווח הידני יש להגיש עד ליום ה-15 לחודש ואילו את הדיווח המקוון יש להגיש עד ליום ה-19 לחודש קלנדארי, בשעה 18:30.

הסנקציות בגין אי הגשת דו"ח מע"מ במועד

עוסק שלא הגיש את הדו"ח התקופתי עד למועדים הללו, עלול להיות חשוף לסנקציות שונות, הן במישור האזרחי והן לסנקציות מע"מ במישור הפלילי.

במישור האזרחי, העוסק עלול להיות חשוף גם לסנקציות אזרחיות שכוללות הטלת קנס פיגורים, הטלת קנס חוב, הוספת הפרשי הצמדה וריבית וקביעת מס. סעיף 96 לחוק, למשל, מטיל על העוסק קנס פיגורים בגובה 0.2% מסכום המס שבפיגור נכון לשנת 2018 וזאת לכל שבוע או חלק ממנו.

במישור הפלילי, העוסק עלול להיות חשוף להגשת כתב אישום בגין ביצוע עבירת אי הגשת דו"ח מע"מ במועד, בהתאם לסעיף 117(א)(6) לחוק, אשר קובע כי עוסק אשר "לא הגיש במועד דו"ח שיש להגישו לפי חוק זה או תקנות לפיו, לרבות דו"ח שהוא חייב להגישו על פי דרישת המנהל", דינו מאסר שנה אחת.

עבירה זו נחשבת גם לעבירה מנהלית, בהתאם לתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי - חיקוקי מסים), התשמ"ז-1987, דבר המאפשר לרשות המיסים לשקול את האפשרות להמיר את הגשת כתב האישום הפלילי בגין ביצוע עבירה זו בתשלום קנס מנהלי.

יובהר כי העובדה שמדובר בעבירת מע"מ מנהלית, אין פירושה שרשות המיסים חייבת בהכרח להמיר את כתב האישום בתשלום הקנס המנהלי, כך שהיא עדיין רשאית להגיש כתב אישום בגין אותה עבירה מנהלית, אך זאת בתנאי שהיא ציינה את הטעמים לכך ובין היתר, הבהירה את הנסיבות בהן נעברה העבירה, היקף העבירה וכדומה.

מצד שני, גם במידה והוגש כתב אישום בגין עבירת מע"מ מנהלית כלשהי, עדיין ניתן להגיש את הבקשה לקנס מנהלי גם לאחר הגשת כתב האישום וזאת במידה והנאשם הסיר לבסוף את המחדל שבגינו הוגש כתב האישום כנגדו. במקרה כזה רשות המיסים תבדוק את הבקשה ונסיבות המקרה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם ובמידה והבקשה תתקבל ותאושר והנאשם ישלם את הקנס המנהלי, יימחק כתב האישום כנגדו.

במידה והוחלט להגיש כתב אישום כנגד העוסק שלא הגיש את דו"ח המע"מ במועד, אז כמו בכל משפט פלילי, נטל ההוכחה על מנת להרשיע בביצוע עבירת אי הגשת דו"ח מע"מ במועד, מוטל על המדינה, באופן לפיו עליה להוכיח שהנאשם ביצע את העבירה ברמת וודאות של מעבר לספק סביר. מבחינת היסוד העובדתי של העבירה, על המדינה להוכיח שהנאשם לא הגיש את דו"ח המע"מ במועד, דבר שהינו קל יחסית להוכחה. אך מה לגבי היסוד הנפשי?

במסגרת הליך רע"פ 1875/98 אורן בנגב מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון שעבירת אי הגשת דו"ח מע"מ הינה עבירה אשר מצריכה גם הוכחה של היסוד הנפשי, כך שמדובר בעבירה אשר מצריכה מחשבה פלילית, כלומר, מודעות לטיב המעשה וכי אין מדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה, אשר מצריכה הוכחת היסוד העובדתי בלבד, ללא צורך בהוכחת היסוד הנפשי. שכן, עבירות מע"מ הינן עבירות אשר פוגעות בכספי הציבור.

אי הגשת דו"חות במועד משמעותה שימוש פרטי בכספי הציבור. אי רישום במועד משמעותו אי תשלום מס וכן ניכוי מס תשומות שלא כדין על חשבון הציבור. אי דיווח במועד ואי רישום במועד הם גם אמצעים להשתמטות ממס. העונש בצידה של עבירה זו, שנת מאסר, אינו קל כלל ועיקר ויש בו כדי להשליך על אפיונה של העבירה כעבירה אשר דורשת הוכחת מחשבה פלילית.

במידה והוכחה אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, יש לגזור את דינו בהתאם לנסיבות המקרה. עקרונית, בתי המשפט בארץ מתייחסים בחומרה רבה לעבירות מס, לאור העובדה שהן הפכו למכת מדינה.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש למקד את הענישה על עבירות המס בפן הכלכלי, שבצידו עונש מאסר בפועל, למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר ואם חשב לתומו שהוא נוטל סיכון ואולי לא ייתפס, חשוב להעמידו על מלוא חומרת הסיכון שנטל ולהבהיר לו ולאחרים כמותו שקיים צפי ברור לכך שתישלל חירותו. כך נקבע בהליך רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל.  

העונש המוטל על עברייני מס אמור לשקף יחס ראוי ומאוזן בין חומרת העבירות שעברו לבין צורכי הענישה וכן, את סלידתה של החברה ממעשים אלו וזאת כפי שנקבע בהליך ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל.

אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד ואי תשלום המס המגיע על פי הדו"חות, מהווים הפרה בוטה של החובה החלה על עוסק, שהינה כגניבה מהקופה הציבורית, שהרי העבריין מחזיק תחת ידו כספים המגיעים למדינה ואינו מעביר אותם לתעודתם וזאת כפי שנקבע בהליך ע"פ (ת"א) 71245/00 חב' ארטן עיצובים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל.

יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם בית המשפט מוצא לנכון לזכות מאשמה מי שהואשם באי הגשת דו"ח מע"מ במועד, או להטיל עליו קנס סמלי בלבד, למרות שאין חולק שהוא ביצע את העבירה וזאת באמצעות שימוש דוקטרינת ההגנה מן הצדק. דוקטרינה זו מאפשרת לבית המשפט לבטל את כתב האישום במידה והוא מוצא כי הוא הוגש על ידי המדינה תוך פגיעה בעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. הדבר נעשה במיוחד לגבי עוסקים אשר מדווחים לפי בסיס מצטבר, להבדיל מדיווח על בסיס מזומן.

בהתאם לשיטת הבסיס המצטבר, עליהם לדווח על העסקה לפי המועד בו הם הוציאו ללקוח שלהם את החשבונית בגין העסקה ולא לפי המועד בו הלקוח שילם להם את התמורה עבור העסקה. כתוצאה מכך, נוצרים מצבים בהם על העוסקים לדווח גם על עסקאות שהם טרם קיבלו את התמורה בגינן ובהתאם לכך גם לשלם את המס בגינן, למרות שהם טרם קיבלו כל תמורה.

דבר זה מאלץ את העוסקים הללו לבצע מימון ביניים של תשלום המע"מ לרשות המיסים, שלא תמיד אפשרי מבחינתם וכתוצאה מכך הם נאלצים להימנע מהגשת דו"ח המע"מ במועד ותשלום המס למדינה במועד וזאת למרות שלא הייתה להם כל כוונה להתחמק מתשלום המס.

כך לדוגמא, זיכה בית המשפט את האשמים במסגרת הליך ת.פ 2804/00 מדינת ישראל נ' ברוש בז עסקים בע"מ, מביצוע עבירות של אי הגשת דו"חות במועד, בקובעו שלנאשמים עומדת טענת הגנה מהצדק.  

תיק זה עסק במקרה בו הנאשמת ביצעה עבודות עבור משרד הביטחון והוציאה לו חשבוניות בגינן, אך משרד הביטחון לא ביצע את התשלום עבורן ועקב כך נבצר מהחברה להגיש את דו"ח המע"מ במועד ולהגיש את תשלום המע"מ בהתאם לו.

החברה הגישה תביעה אזרחית כנגד משרד הביטחון וזכתה בפסק דין שמחייב את משרד הביטחון לשלם לה את כספם. אולם, גם לאחר מכן המדינה לא העבירה לחברה את התשלום המגיע לה וגם לא נעתרה להצעתה לקזז את חוב המס שלה מהתשלום המגיע לה. ואם לא די בכך, משרד הביטחון גם הפעיל את רשויות מע"מ כדי שהן תגשנה נגד הנאשמים את ההליך הפלילי בגין אי הגשת הדו"חות במועד וזאת על מנת להפחיד את הנאשמים ולהפעיל עליהם לחץ מיותר ושלא כדין במסגרת ההליך האזרחי.

בית המשפט קבע שרשויות מע"מ פעלו באופן שפגע בעקרונות של צדק והגינות בסיסיים, לאור העובדה שהם היו מודעים לבעייתיות במצבם של הנאשמים, כאשר מצד אחד מגיעים להם כספים מזרוע אחת של המדינה בגין עסקה שנעשתה איתם ומצד שני, זרוע אחרת של המדינה דורשת תשלום בגין עסקה זו.

מדובר בהתעמרות של רשויות המדינה בנאשמים ואין כל הסבר או הצדקה לכך שהמדינה באמצעות מע"מ תמהר להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים, בהתחשב בנסיבות המיוחדות שבהן הם לא כפרו בחובם למע"מ ואף היו בקשר רציף עם רשויות מע"מ וניסו כל הזמן להביא לקיזוז חוב המע"מ שלהם מחוב המדינה כלפיהם.

מקרה דומה נדון במסגרת הליך ת.פ. 1778/97 מדינת ישראל נ' מכון טיילור. בית המשפט קיבל את טענת הנאשמת כי מרבית לקוחותיהם ובעיקר משרדי ממשלה, מעכבים תשלום שכרה של הנאשמת במשך חודשים ארוכים ועקב כך על הנאשמת לשלם את המע"מ בגין החשבוניות שהוצאו להם, פרקי זמן ארוכים לפני קבלת התמורה בגינן. כתוצאה מכך, בית המשפט אמנם הרשיע את הנאשמים באי הגשת דו"חות חודשיים למע"מ במועד, אך הוא גזר עליהם קנס סמלי בגובה 500 ₪ בלבד, אשר הוגדל בערעור לסך של 5,000 ₪ בלבד.

לקבלת ייעוץ משפטי אישי בנושא ליחצו כאן!


תאריך: 02/01/2018 19:29
 
close